רוב בעלי העסק שאני פוגשת הם אנשים מוכשרים ועסוקים מאד.

הם עובדים קשה כל החודש, מתרוצצים ממקום למקום, בלחץ, לא אוכלים מסודר, בקושי רואים את המשפחה ואז מגיע ה 10 לחודש. צריך לשלם לעובדים, לספקים, לשותפים. כואב אבל אין מה לעשות, חייבים. אז משלמים. ואז מגיע ה 15 לחודש (תופים) מחכים למוצא פיו של רואה החשבון. מתפללים שהמיסים לא יהיו מאד גבוהים. שיישאר מה לקחת הביתה. שואלים את רואה החשבון האם הוא בטוח. האם לקח בחשבון את ההוצאות הגבוהות שהיו לך החודש. האם ראה את החשבונית הזו והזו. האם לקח אותן בחשבון. כן (פרצוף עצוב). אין מה לעשות. לא מרוצים אבל משלמים.

 

אבל מה דעתך על המציאות הבאה? מגיע ה 10 לחודש. עבדת לפי התכנית ועמדת בהכנסות שתכננת. והם הרבה יותר מההוצאות של העסק החודש. וזה לא במקרה. 

עכשיו אתה רגוע. 

אתה בכיף משלם לעובדים, לספקים ולשותפים שהביאו אותך עד הלום. אפילו תשלום מסים הוא רק עניין ביורוקרטי טכני. אין פה רגש, אין פה מרמור, פחד או חסר. אתה יודע שכמה שרצית לקחת הביתה נמצא בקופה ועוד. והכי חשוב שאתה יודע שבחודש הבא זה יהיה אותו דבר.

 

 

"אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות שלנו עם אותה חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן".
(אלברט איינשטיין).

איך היית רוצה לראות את העסק שלך? 

לקביעת פגישת אפיון והזנקה